מנהלים ומנהלות יקרות,
ניהול בית ספר כרוך בדילמות וקשיים (ויש כמובן גם לא מעט רגעים של סיפוק). בלחץ האירועים הם ממהרים לפתור וממעטים להתעמק במהות של התופעות האלה. כפסיכולוג חינוכי עם יותר משלושים שנות ניסיון במערכת החינוך וכחוקר באקדמיה אשלח לכם מדי חודש גיליון עם תובנות וממצאי מחקרים על נושא אחד. והפעם -התמודדות וסיוע למורים מתקשים.
קריאה נעימה ומועילה
פרופ' אליעזר יריב
מורים מתקשים
במערכת החינוך בישראל עובדים כ 200,000 מורים, רובם עושים עבודה נאמנה ומסורה. אבל במהלך שלושים שנות קריירה הם חווים עליות וירידות, הצלחות לצד תקופות של משברים וקשיים מקצועיים. הוראה של 'כיתה קשה', יחסים לקויים בצוות, סכסוכים עם מנהלת בית הספר ועם הורים ממורמרים אינן תופעות כה נדירות והן כרוכות בסבל ופגיעה ביכולתם של המורים לתפקד בכיתה. התופעה הזו תועדה במדינות ותרבויות רבות. למעשה, היא אינה אופיינית רק למגזר הזה בשירות הציבורי. יש עדויות לכך שגם במקצועות אחרים, כמו למשל משפטים או רפואה.
התופעה השכיחה הזו כמעט ולא נחקרת ואינה נדונה בקרב קובעי מדיניות במשרדי חינוך ברחבי העולם. מנהלי בתי ספר אינם מקבלים הכשרה ומערכות חינוך וארגוני המורים אינם יודעים כיצד לטפל בקשיים האישיים. כדי להבין לעומק את התופעה הזו ערכתי שלושה מחקרים גדולים. בעבודת הדוקטורט ראיינתי 40 מנהלי בתי ספר יסודיים. במחקר השני ערכתי ביחד עם הסטודנטים שלי מחקר מקיף ובו 219 מנהלים מילאו שאלונים באותם נושאים. במחקר נוסף ערכנו, קבוצה של חוקרות מטעם מכון מופת, ראיונות עם כמה עשרות בעלי תפקידים במערכת החינוך. הנה תמצית של כמה ממצאים.
מאפייני המורים המתקשים
כשביקשנו ממנהלים לעיין ברשימת המורים בבית ספרם ולספור כמה מהם "מתקשים", השכיחות הייתה 13.42 אחוזים. כששאלנו אותם מהי השכיחות של התופעה במערכת החינוך בארץ הם העריכו שהיקף התופעה הזו כמעט רבע מכלל המורים. מצאנו שלדעת המנהלים אין היבט אחד בולט (למשל חוסר שליטה בנושא הנלמד), אלא צירוף של מאפיינים. לדעתם התאמת המורים למקצוע ההוראה הייתה נמוכה יחסית, בעיקר בהיבטים של ניהול כיתה, אי-הקפדה על המשמעת בשעת השיעור ובשחיקה נפשית ומקצועית. לעתים קרובות הייתה זיקה בין בעיות בעבודה לבעיות בבית והמורים העדיפו להסוות קשיים ולא פנו לעזרה. לא מצאנו תכונות אופי בולטת, התנהגות יוצאת דופן, או הבדלים של ממש בין מורים בין אלה שלימדו בבתי ספר יסודיים או תיכוניים.
מאפייני הקשיים של המורים על פי דיווח המנהלים (N=219)
למה הנושא הזה לא מטופל?
- קשיים בעבודה אינם תופעה דיכוטומית ואין אמות מידה מובהקות להגדרת תפקוד תקין או לקוי. מרבית המידע על קשיי המורים נאסף בדרכים לא פורמאליות, כגון תלונות של תלמידים והורים. משרד החינוך בישראל כלל לא דן בנושא, לא פיתח באמצעות הרשות להערכה ומדידה כלים לאיתור התופעה.
- קשיים מקצועיים הם תופעה מורכבות וקשה לאתר את הגורמים להיווצרותם. מורים נוטים להסוות את קשייהם ומנהלים נמנעים להתבונן בתרומה האפשרית שלהם לבעיה.
- קיים קושי רגשי של מנהלים לפנות ישירות למורה המתקשה וחשש מפני תגובתם האפשרית של יחידים וארגונים בתוך ומחוץ לבית הספר. מנהלים שוקלים את צעדיהם, בין השאר, על פי מידת ההסכמה של צוות המורים למידת ההוגנות והנחיצות של הצעדים.
- מנגנון כפול של הכחשה – קושי קוגניטיבי ורגשי של המורים לזהות את קשייהם ולהתמודד עמם. מורים אלה נוטים להכחיש את המציאות ולהאשים אחרים בבעיותיהם. במצב הזה, הנטייה של מנהלים להימנע ממתן משוב וסיוע מחזקת את תחושת המורים ש"אם שוב דבר לא נאמר סימן שהכול תקין". כך נמנע הסיכוי לשפר את המצב.
- במקרים הקשים קיימים מחסומים מערכתיים וארגוניים לשינוי המצב, בעיקר עקב ההגנה המקצועית הנרחבת שיש למורים, והקושי לפטר את אלה שיש להם קביעות. תהליך כזה כרוך במאבק משפטי ממושך. גם מהלך להעביר מורים לבית ספר אחר לא משנה בדרך כלל את המצב.
מנהלים? רוצים להתייעץ?
הדרכת מורים מתקשים
משרד החינוך מקיים אמנם מערך הדרכה מסועף שעוזר בקליטת גננות ומורים חדשים, אבל אינו מציע הדרכה או ייעוץ למורים וותיקים שחווים קשיים מקצועיים. ההתעלמות ממצוקת המורים הוותיקים היא תופעה אוניברסלית. במחקר פעולה שערכתי עם הסטודנטיות שלי במכללת גורדון ניסינו למלא את החסר ולפתח מודל של הדרכת עמיתים. במהלך ארבעה קורסים שנתיים על אתגרים ומשברים בהוראה למדו 30 סטודנטיות, כולן גננות ומורות וותיקות. הקורסים נערכו במסגרת תוכנית לתואר שני על למידה והדרכה במכללה להוראה. כל אחת מהסטודנטיות הדריכה מורה עמיתה שחוותה קשיים מקצועיים. במהלך ההתנסות הזו המשתתפות קבלו ממני הדרכה על ההדרכה. המורים המודרכים הצביעו על טווח רחב מאד של קשיים, כגון ניהול כיתה, שחיקה נפשית, משבר משפחתי, מחלה שפגעה במורה (כגון צרידות), התאקלמות תרבותית, זהות להט"בית ועוד. הם שמחו לקבל סיוע ובזכות היחסים הטובים עם המדריכה העמיתה חל שיפור בהרגשה וגם בתפקוד של המורים בכיתה.
טיפול בעזרת צילום
בקיץ 2021, עם תום שנת לימודים, הלכו והתבררו הנזקים של מגפת הקורונה. במהלך אותה שנה הנחינו – הפסיכולוגית רחל פורשנר ואני – השתלמות לצוות המורים של חטיבת ביניים על תוכנית מעטפ"ת. לקראת סוף שנת לימודים ביקשה מנהלת החטיבה לסייע לכמה מורים שחוו שחיקה נפשית. החלטנו לערוך התערבות קצרת מועד הכוללת שלושה מפגשים מקוונים. המורות התבקשו תחילה לבחור נושאים שקשורים להתמודדות מקצועית או אישית, ואז לצלם אובייקטים סמליים שמייצגים את התמודדות. לאחר המפגש הראשון, כל מורה התבקשה לצלם שתי תמונות: האחת שעוסקת בהתמודדות שהצליחה, והשנייה מתארת התמודדות שנכשלה. אף שהבקשה הייתה פשוטה, התברר שהיא כרוכה במחשבה רבה וחיפושים ממושכים. במפגש השני והשלישי נערך עיבוד משותף של התמונות והבחירות, שהתמקד בהיכרות עם התהליך שהיה כרוך בהפקת הצילום והן בהבנת הדינמיקה שמסתתרת בשני הצילומים ובזיהוי הדפוס שלעיתים מקשה או משמר קושי ולעיתים דווקא מחלץ את המורה מהקשיים. המורות דיווחו שבעקבות ההתערבות הן מודעות יותר לתפקודן ושולטות בו, שהמוטיבציה שלהן ללמד גדלה והרווחה הנפשית שלהם השתפרה.